על הסבת מקצוע והגשמת חלומות

ללמד יוגה, כן או לא?

הייתה לי עובדה טובה. זו הייתה הבעיה. היה לי מקצוע. הייתה לי משכורת. היה לי מסלול שאפשר להסביר בארוחת ערב בלי לנסות להסביר לאף אחד שיוגה היא - הרבה יותר מאוסף של תנוחות. עבדתי בפרסום. העבודה הייתה מעניינת, יצירתית ומתגמלת. הייתי טובה בה. ידעתי לקחת רעיון, לנסח אותו, להפוך אותו למשהו שאנשים ירצו, ואני? אני המשכתי לקרוא לחלום שלי “תחביב”.

ואז סופיה נולדה.

לידה היא רגע משונה. תינוקת יוצאת מתוך הגוף שלך, ויחד איתה יוצאות החוצה גם כל השאלות שהצלחת להחזיק בפנים. הבנתי שאני רוצה ללמד יוגה. למעשה, ידעתי את זה הרבה קודם. רק שלא הרשיתי לעצמי להתייחס לידיעה הזאת ברצינות. רקדתי מגיל צעיר, תרגלתי יוגה במסירות, למדתי אצל מורים רבים, נסעתי לקורסים ולהשתלמויות. השקעתי בעולם התנועה יותר זמן, כסף ולב מכפי שאנשים משקיעים בדברים שהם באמת רק תחביב.

הרצון ללמד יוגה עורר בי תחושות מעורבות שעולות באופן טבעי כשאדם עושה חישוב מחדש במסלול חייו - בחירת מקצוע או דרך.

נתחיל מהפחד הקיומי והבסיסי הנוגע לפרנסה יציבה, במיוחד כשמתחילים במשהו חדש. אליו מצטרף גם הפחד מפציעה. כשהגוף הוא הכלי העיקרי בעבודה, מה יקרה אם חלילה הוא ייפגע? וכל זה עוד לפני השדים שצצים במחשבות סביב מסוגלות עצמית ואמונה בדרך, והקולות שאומרים: "ואם לא אצליח? ואם לא יאהבו אותי? ואם זה לא יהיה כמו התמונה שציירתי לעצמי?"

עבדתי קשה כדי לבנות לעצמי חיים שאפשר לקרוא להם “בטוחים”. למדתי תקשורת וקולנוע, תחומים שבאמת עניינו אותי, והתקבלתי לעבודה בחברה נחשבת. עבדתי מתשע עד שש, ולעיתים, ברגעים מרשימים במיוחד של חריצות, נשארתי גם עד תשע.

וזה בדיוק מה שבלבל אותי. לא היה לי רע. היו לי עניין, ביטחון ומסלול מקצועי ברור. ובכל זאת, כששאלתי את עצמי מהו החלום שלי, ידעתי שאני עדיין חיה "ליד". ליד הדבר המדויק לי.

החלום שלי מעולם לא הופיע כמסר חד ובהיר. הוא התגלה לאט, דרך התרגול ודרך המקומות שאליהם שבתי שוב ושוב באופן טבעי - אל היוגה, אל הריקוד, אל הגוף ואל ההעמקה בפילוסופיה ובשאלות של משמעות, בחירה ותודעה. בדיעבד הבנתי שהחלום שלנו אינו מסתתר במקום רחוק. הוא נמצא במה שאנחנו ממשיכות לעשות גם כשאף אחד אינו מבקש מאיתנו, במה שמושך אותנו ללמוד עוד, ובמקום שבו אנחנו מרגישות הכי חיות.

בהתבוננות מן הצד על דפוסי החשיבה שלי ודרך השקפת העולם היוגית ראיתי שאני כלואה בתוך תבנית של פחד וביקורת עצמית.

לפחד יש דמיון מפותח. הוא מספר לנו שאנחנו עדיין לא טובות מספיק, שהזמן אינו מתאים, שהשוק כבר מוצף ושיש אחרים שיודעים יותר. הוא יודע לבנות תרחישים שלמים ולגרום להם להישמע כמו עובדות. אצלי הוא התחפש גם לא פעם לאחריות, להיגיון ולשיקול דעת - אחרי הכל יש לי ילדה, אני אימא חד הורית ואני צריכה "ללכת על בטוח".

אבל פחד וביקורת עצמית אינם תמיד כוחות שמקדמים אותנו. למעשה הם משאירים אותנו בדיוק במקום. הם מעמיסים, מכווצים ומחלישים את האמונה שאפשר לנוע. לפעמים אלו מנגנונים מתוחכמים של הימנעות. כי כל עוד אני עסוקה בשאלה אם אני טובה מספיק או מוכנה מספיק, אני פטורה מלברר מה יקרה עם פשוט אתחיל.

אז התחלתי.

קול חזק בתוכי צעק שאני לא נותנת לחיים האלה לעבור בלי לצקת לתוכם את האמת שלי. לא קפצתי מצוק ולא שרפתי את כל הספינות. עשיתי קורס מורים ראשון בגיל עשרים ושבע, המשכתי ללמוד, להעמיק ולתרגל, ורק בגיל שלושים ושלוש, חצי שנה אחרי שסופיה נולדה, התחלתי ללמד. בניתי את הדרך הזאת לאט: שיעור ועוד שיעור, תלמידה שהגיעה, תלמיד שחזר, קבוצה שנוצרה, סטודיו שהפך לבית, קורס מורים ורטריטים בארץ ובעולם.

מבחוץ זה אולי נראה כמו הסבת מקצוע.

מבפנים זו הייתה הפסקת ההסבה מעצמי.

אנחנו אוהבות לדבר על ייעוד כאילו הוא רגע של הארה: ברק חוצה את השמים, הכול מתבהר. אבל החיים מורכבים יותר. אפשר לדעת בדיוק מה אנחנו רוצות ועדיין לפחד. אפשר להרגיש קריאה עמוקה ועדיין להזדקק להכנסה. אפשר לבחור בדרך שלנו ולגלות שגם בה יש בירוקרטיה, ספקות ועייפות. אבל בכל פעם שנזכרתי ב'למה' שלי, ה'איך' חזר למקומו.

יש משהו שקורה להולכים בדרך היוגה. מפתחים אומץ. שרירי הליבה מתחזקים - אבל לא רק אלה של הבטן, גם אלה של הנשמה. מפתחים את היכולת להישאר קרובות למה שאנחנו יודעות בתוכנו, אפילו כשהחיים עדיין אינם ערוכים בהתאם.

לא תמיד טבעי לאדם להיות הוא עצמו. גם פתיחת הגוף והלב אינה דבר מובן מאליו. לעיתים קל יותר להכניס את החלומות למגירה, לשמור בבטן, להטיל ספק, להימנע מלסמוך ולהיסגר.

היום אני שלמה מאוד בבחירה שלי ומרגישה הודיה עמוקה על הדרך ועל המורים והמורות שפגשתי לאורכה. ומעל הכול אני מודה לסופיה, כי מתחת לכל ההחלטות שקיבלתי היה בי רצון אחד עמוק: שהיא תראה אמא שבוחרת באמת שלה.

אני מאחלת לכולנו לבטוח בעצמנו, ליהנות מן הדרך ולהקשיב לקול הפנימי.

#למידה #יוגה #עבודה #בריאות #נפש #החלטה

אם היוגה כבר מעוררת בך רצון להבין יותר, להעמיק ולגלות מה עוד עשוי להיפתח בתוכך, גם בלי לדעת עדיין אם תרצי ללמד - אפשר להמשיך מכאן אל תוכנית ההעמקה והכשרת המורים שלנו.

תוכנית בת 200 שעות המשלבת אשטנגה מסורתית, ויניאסה, פילוסופיה, פראניאמה, אנטומיה והתנסות מעשית בהוראה, בקבוצה אינטימית ב־Yoga Shala בצהלה.לפרטים, לסילבוס ולשיחת התאמה: https://www.yogabyshani.com/yoga-teacher-training-tel-aviv

מאת שני אטיאס