על הסבת מקצוע והגשמת חלומות
איך לקחתי החלטה לעזוב את עבודה שאהבתי ולמה?
כשנולדה ביתי סופיה, התרחשה לידה נוספת - הרצון ללכת עד הסוף עם התשוקות שלי, עם הטבע שלי ולעזוב עולם ססגוני וצבעוני לא פחות – עולם הפרסום. הרגשתי מעיין קרע פנימי, העבודה בפרסום הייתה נוחה, מתגמלת ולא פחות חשוב - מעניינת, אבל עולם התנועה עבורי חזק יותר מהכל. רקדתי מודרני בתור נערה ופלמנקו בבגרותי. במקביל, תרגלתי יוגה באופן מסור לרבות קורסים והשתלמויות אצל מורים רבים וטובים כמו אריאן ווד, שמעון בן אבי, אובי ליפשיץ, נגה וייס הריינטו, נוח מאזה, שירלי כספי, מאיה גרוס, רויטל דהן שבח ועוד
הרצון ללמד יוגה עורר בי תחושות מעורבות שעולות באופן טבעי שאדם עושה חישוב מחדש במסלול חייו - בחירת מקצוע או דרך.
נתחיל מהפחד הקיומי הבסיסי לפרנסה יציבה, במיוחד כשמתחילים במשהו חדש, כמו גם הפחד מפציעה, שהרי עם הגוף הוא הכלי העיקרי בעבודה מה יקרה אם חלילה הגוף יפגע, שלא לדבר על השדים שצצים במחשבות על מסוגלות עצמית ואמונה בדרך, קולות חרדה שאומרים "ואם לא אצליח? ואם לא יאהבו אותי? ואם זה לא יהיה כפי שמצטייר בדימוני? ועוד.
אנשים שהיה להם במיינד מפת דרכים משורטטת בעודם צעירים, תמיד עוררו בי סקרנות. ניסיתי לעצב לעצמי חיים כאלו לא מעט וללכת על בטוח. למדתי, למדתי עוד קצת, עבדתי, בניתי מסלול קריירה, 9 עד 18 כל יום, לעיתים הפגנתי חריצות נשארתי גם עד 21, ובכלל ייצרתי כסף לאנשים אחרים שהגשימו את החלומות שלהם.
כששאלתי את עצמי מה הוא החלום שלי, נעמדתי מול מגוון אפשרויות. הרגשתי שאני נעמדת מול קופאית בקולנוע, מתלבטת באופן קדחתני איזה סרט לבחור - כך התלבטתי לגבי הייעוד שלי. החלום שלי מעולם לא היה נהיר ויחד עם זאת חיפשתי את הדיוק. היוגה אומרת, שכדי לקלוע לכל מטרה ולהצליח, קודם כל צריך לסגת לאחור למקום שקט ופנימי, שמתוכו ניתן להבהיר לעצמנו את מטרתנו ואז -לפעול במלוא העוצמה של הכוונה.
אז תירגלתי המון יוגה, המון מדיטציה, המון הקשבה והבנתי שאני כבר עושה כל חיי את מה שאני אוהבת ושהדבר היחיד שמונע ממני לעשות את השינוי הוא פחד. לפחד יש הרבה מנגנונים. הוא יספר לכם שאתם לא טובים מספיק, או יעלה לכם תרחישים גרועים בראש, הוא יספר לכם שכבר יש הצפה בשוק במקצוע אותו בחרתם ולא שווה להיכנס לזה. הרגשתי שיש אין סוף אינפורמציה שזורמת לי לתודעה שהספקית הראשית היא אני. בהתבוננות מן הצד על דפוסי החשיבה שלי ודרך השקפת העולם היוגית ראיתי שאני כלואה בתוך תבנית של פחד ושיפוטיות עצמית יתרה. מה משרת השיפוט העצמי? הרציונל אומר אתה יורד על עצמך כדי להשתפר, אבל התוצאה היא שאתה מוריד את העומס וממשיך אותו דבר. שינוי אמיתי זה שינוי בהשקפות עולם,
לראות את תבניות המחשבה ולצאת מהאוטומט. קול חזק ממני צעק שאני לא נותנת לחיים האלה לעבור בלי שאצוק לתוכם את האמת שלי. מתוך תחושה עמוקה שאני יכולה לעשות טוב לאחרים. כתוב בכתבים שהיכן שכוונת הלב הכי עמוקה שלך, שם הלידה הבאה תתרחש. הדרך פנימה מרתקת, היוגה היא כלי להביט אל עצמנו ואל החיים עצמם במודעות. והמודעות משחררת, מעוררת.
יש משהו שקורה להולכים בדרך היוגה. מפתחים אומץ, שרירי הליבה מתחזקים אבל לא רק אלה של הבטן אלא של הנשמה, מקבלים אומץ להתחבר באמת ל-אמת. את הקורס מורים הראשון שלי עשיתי בגיל 27, ובגיל 33 אחרי קורסים נוספים והעמקה בדרך, החלתי ללמד. כיום אני בעלת סטודיו פרטי (SHALA) והוצאתי ריטיריטים בארץ ובעולם.
לא טבעי עבור האדם להיות הוא עצמו, זה לא טבעי וטריוויאלי לפתוח את הגוף ואת הלב,. יותר טבעי להכניס חלומות למגירה, לסגור את הלב, לשמור בבטן, להטיל ספק, לא לסמוך, להיסגר. היום אני כל כך שלמה בבחירה שלי ובהודייה על השפע בחיי אני מאחלת לכולם לבטוח בעצמם, להנות מהדרך להקשיב לקול הפנימי.
לכל אחד מאיתנו יש מורה פנימי שחבוי לנו בתוך הלב. המורה הכי טוב מכל גורו שתרצו . הגורו הפנימי מסתתר מאחורי תנודות התודעה. צמד מילים שמתכוון לעודף מחשבות, הסחות דעת, אי שקט ופחדים.
הנוסחה היא פשוטה - התמדה בדרך לאורך זמן, היא נותנת השכר הטובה ביותר. לחשוב חיובי ולהאמין בעצמנו זה תרגול וזה כשלעצמו כבר יוגה.
