יוגה שאלא - סטודיו ליוגה אינטימי בשכונת צהלה
כל בוקר אני מתעוררת לשאלא - ורואה את התמורות באדמה, בגינה, בצמחים ובחיות. מסתכלת על נדיבות עץ השסק הרם, איך מקדם בחשק ובטעם חמוץ מתקתק את פני המתרגלים. את עץ הפומלות שמלבלב מספר מחזורים בשנה ואת עץ הפקאן שמטיל צילו על הסטודיו. עוברת כאן קיץ, סתיו, חורף ואביב והנשמה שלי מציצה אל תוך עיני הטבע ודרכו אני רואה את תמונתי. כמו בטבע, גם בי חלים תמורות ושינויים, ממש כמו עונות השנה. כשהקמתי את השאלא בתחילת הקורונה, הרגשתי שאני עושה משהו פראי, לא כבול לנורמות. פחדתי אבל למדתי את אומנות הקשב הפנימית, להיות קשובה לאני הבראשיתי שלי, למה שהד.נ.א שלי יודע ומכיר. יש בי ילדת טבע למרות שגדלתי בערים גדולות, אבל לגור בתל-אביב ולמצוא חלקת אואזיס כזו שתחזיר אותי לטבע היה מאתגר ומשמעותי עבורי.
משהו הוביל אותי לכאן, למרות תקופת הקורונה המורכבת. כמורה ומתרגלת יוגה ומדיטציה, בסופו של דבר ההתבוננות מחלחלת ומאפשרת הקשבה למשהו מאוד עמוק ועדין פנימה. ההקשבה הזו חיברה אותי לעצמי ולרצונות האמיתיים שלי. היוגה מדברת על התדר של נוכחות ומתוך הנוכחות אפשרתי לדהרמה (יעוד) להנחות אותי. באמצעות התרגול הצלחתי להשקיט רעשים והסחות דעת, פחדים וספקות. חשוב להזכיר שהיוגה עוסקת בעבודה פנימית. הפוזות רק מספרות את הסיפור של הדרך, איך התגברנו על דפוסים ותבניות, מחשבות שתוקעות. התרגול הוא יותר מנטלי, לצאת מאזורי הנוחות. לצאת מהסיפור הרגיל שלנו ולהיוולד מחדש יום יום. הבחירה ליצור את השאלא בסביבה טבעית הרגיש לי נכון, כי טבע זה בית. זה המקור שלנו כמין אנושי, לא בין קירות בטון ונורות לד בוהקות. טבע פותח את הלב ומחזק את החיבור שלנו לעצמנו. המרחב, הירוק, האויר הנעים, קולות הציפורים, האנרגיה מהאדמה. כאן ביתי, כאן ליבי. הסטודיו ליוגה שלי Yoga Shala.
