איך לקחתי החלטה לעזוב את עבודה שאהבתי ולמה? כשנולדה ביתי סופיה, התרחשה לידה נוספת - הרצון ללכת עד הסוף עם התשוקות שלי, עם הטבע שלי ולעזוב עולם ססגוני וצבעוני לא פחות – עולם הפרסום. הרגשתי מעיין קרע פנימי, העבודה בפרסום הייתה נוחה, מתגמלת ולא פחות חשוב - מעניינת, אבל עולם התנועה עבורי חזק יותר מהכל. רקדתי מודרני בתור נערה ופלמנקו בבגרותי. במקביל, תרגלתי יוגה באופן מסור לרבות קורסים והשתלמויות אצל מורים רבים וטובים כמו אריאן ווד, שמעון בן אבי, אובי ליפשיץ, נגה וייס הריינטו, נוח

החלום להגיע לאמריקה אחד החלומות הגדולים שתמיד ליוו אותי היה להגיע לאמריקה. רק המילה "אמריקה" חופנת בתוכה משהו גדול. הכל גדול באמריקה. המכוניות, היבשת, הכלכלה, הנקניקיות, מרכזי הקניות, אפילו הפופקורן שמקבלים בכניסה לקולנוע או הופעה. גם לכולם יש את הדוד מאמריקה, זה שיופיע בישראל הקטנה ויביא מלא מתנות. גם אחי הגדול, אייל, העתיק את חייו לאמריקה, לתפוח הגדול. איך לא? הוא חשב ששם יתגשמו לו כל החלומות ושהוא ייהנה מקצב חיים מסחרר ויעשה הרים של כסף. כי ככה זה באמריקה -ארץ ההזדמנויות ה

אתמול המורה שלי ליוגה השאיר אותי בתנוחת הלוחם למשך 5 דקות. אולי פחות, אולי יותר. בכל מקרה התחושה הייתה של נצח ואפילו שעמום. לא הצלחתי למצוא שקט. אי נוחות החלה להשתלט עלי, הכתפיים שרפו לי, הנשימה החלה להתכווץ, רציתי ליישר את הרגליים, לסדר את השיער, לנגב את הזיעה, להחליף תנוחה, רק רציתי שזה ייגמר ויפסיק. אפילו חשבתי לארוז את המזרון וללכת הביתה. הסיטואציה (או ה"אסנה" ליוגים שביננו) גרמה לי לתהות על טבען של מחשבות, ובעיקר מחשבות שליליות, אלו שגורמות לנו דווקא ברגע השיא של הקושי,