השתנות תמידית היא הדבר הקבוע בחיים. יום אחד אנחנו ילדים, והעולם נראה כמו מרחב אינסופי של אפשרויות. כמו תמנון רב זרועות אנחנו רוצים לשלוח את זרועותינו אל כל אותן תשוקות, לפסוע בדרך עם משמעות ולכבוש יעד אחר יעד. לאט לאט מתבגרים. החלומות מתקרבים לאדמה, משנים כוונה וצורה. כמו פלסטלינה שנמתחת ומתרחקת מצורתה המקורית, כך גם החלומות - לפעמים מתרחקים ומסתירים את החלק העליז, הראשוני, של אותו חלום ילדי. הרי לכל אחד יש ״חלום״, כך אומרים. כמו בשיר של שלום חנוך, אנחנו מדמיינים את עצמנו פעם