top of page

סליחה, מה מיוחד בך?


אף אחד מאיתנו לא בחר להגיע לעולם הזה. גם את אף אחד לא שאלו מה הוא רוצה להיות בעולם הזה, באיזה תפקיד? אבל למרות שקיבלנו כרטיס כניסה לאנושות מבלי שביקשנו, סביר להניח שהגענו עם מתנות. מתנה ייחודית שמשקפת את הייחודיות שלנו.


מהו הדבר הזה? מה אותה מתנה ייחודית שקיבלנו שנולדנו? ביוגה קוראים לזה דהרמה. מושג הינדי שאפשר לכתוב עליו ספר שלם. אני אוהבת להשתמש בצמד המילים "איכות טבעית". כמו ששעון נועד להראות את השעה ככה לכל אחד מאיתנו יש "איכות טבעית", דהרמה או יעוד. ומרגע שהגענו לעולם באנו להיות בדהרמה שלנו. והאדם שאינו נותן ביטוי למה שניתן לו, בעצם "מפריע" לכוח המחייה את העולם. דמו שלבלב היה מנסה להיות בלוטת אצטרובל? או שלב היה מנסה להיות מוח? עצם הייחודיות של כל איבר ודבר בעולם תומך בקיום של גוף האדם ומכאן בעולם. ככה נחוץ שכל אדם יידע את עצמו.


בעולם השיווק מדברים על בידול, פרקטיקה השואפת להדגיש את ההבדל. כלומר, המוצר הנמכר חייב להיות בעל סגנון ייחודי, לתת מענה ייחודי, על מנת להיות חזק בזירה התחרותית. האם אפשר לקדם מוצר או מותג שאין אנו מודעים לייחודיות שלו ולמתנה שלו ביחס לאחרים? גם אנחנו כבני אדם, כמו מותגים כמו מוצרים רוצים להיות בחיבור לייחודיות שלנו על מנת להיות משמעותיים בעולם הזה. אנו מנסים לחיות את הסיפור של מישהו אחר, במקום לחיות את הסיפור שלנו. מאדירים או מקטינים הצלחה של מישהו, שיפוטיים וביקורתיים – לטוב או לרע. מסתכלים החוצה במקום פנימה כדי להתעורר. ומכאן נולדת השוואתיות שמורידה ומחשיכה את הייחודיות. אדם שלא יודע את עצמו ורחוק מאותה נקודה סינגולרית שמייחדת אותו, לא ייהנה מהאפשרות למלא את ייעודו והעולם לא ייהנה ממנו. כולם מפסידים.


אני מודה, כשאני יוצרת את הקשר בין אדם למותג עולה בי תחושת חמיצות הרי שזה יכול להישמע כמו להחפיץ, להשמיש, למסחר את הנשמה. אך הנקודה המשמעותית כאן שהייחודיות היא מקור הכוח, הייחודיות של כל אדם היא אותו מקור של תנועה. תנועת החיים. כמו ספינה שמשאירה אחריה שובלים בים, כך אנחנו 'ספינת אדם' שמניעה ויוצרת את כל התנועות המשמעותיות בחיינו.


אז מה הנקודה הסינגולרית שלנו? מה המתנה איתה באנו לעולם הזה? ביוגה נאמר בפדה השלישית ביוגה סוטרה, שבתוכנו יש את כל הכוחות הנדרשים כדי המסע אל עבר עצמנו יצלח והדבר היחיד שחוסם את אותה תנועה אל עבר המהות שלנו הוא למעשה השחקן הראשי בהצגה של החיים שלנו - אנחנו.


דמו את עצמכם כגן-עדן גדול, עשיר ופורח, שמים רבים וצלולים נעים לקראתו להשקייה. המים כבר נמצאים בתוך תעלה, ורק שער סגור מונע מהם להמשיך ולזרום הלאה. כל מה שנדרש זה לשחרר את השערים, והמים יזרמו מעצמם. כך, כל ההתפתחות והכוחות כבר מצויים באדם והאפשרות לחוות את גן-עדן נוכחת בעודנו בחיים. הגן-עדן זה לא שם. זה ממש כאן. פנימה.


מהם השערים החוסמים? זה מאמר בפני עצמו, אך אניח במילה אחת. אגו. ביוגה קוראים לזה אסמיטה. אגו חובק בתוכו פחד, בושה, ספק, אמונות מגבילות, נרטיבים, הזדהות עם סיפורים כאלה או אחרים, תפיסת מציאות שגויה ועוד. יוגה היא דרך להחזיר אותי מהאגו שלי אל עצמי.


נתחיל דרך הנשימה, דרך המודעות אל הגוף, נמשיך אל התבוננות, נסכים להיפגש גם עם מה שאנחנו פחות אוהבים אצלנו; עם זיכרונות לא טובים ועם חלקים "חלשים". ההתמודדות חשובה לא פחות, שכן אנו פוגשים את התמודדויות האלה יום יום. מצבים וסיטואציות שמרחיקים אותנו מהחיבור למקור שלנו או לנקודה הסינגולרית שלנו. הרי מספיק שפעם אחת שמישהו אמר לנו שאנחנו לא טובים במשהו וזה ניהל אותנו יום שלם. חודש או שנה. לפעמים חיים שלמים.


היוגה היא דרך לנפץ חומות, לפתוח את שערי גן עדן ולהסיר מחסומים. להיפטר מכל מה שידענו לטובת תודעה חדשה ובהירה. במקרה הזה, אף אחד לא מכניס אותנו בלי לשאול. במקרה הזה אנו נדרשים לבחור וכדי לקבל כרטיס כניסה צריך לעבוד קשה. תוך כדי עבודה ניפגש עם צללים פנימיים, דמויות מהעבר, תחושות לא נעימות. כמו ניקוי ערובות. אופציה נוספת היא לברוח, לעצום עיניים. להמשיך לישון. כל אדם מעורר השראה הוא לרוב אדם מודע. אדם שהסכים להיפגש גם עם המקומות האפלים שבתוכו, עם המקומות שמהם פחד.


ואנחנו, תוך כדי המסע אל עבר עצמנו, נסתכל על הצללים ונקבל אותם כפי שהם. באותו אופן נסתכל גם על אחרים ונקבל גם אותם כפי שהם. כי רק ברגע שאנחנו מקבלים אנשים כמו שהם, הם משתנים. הם הופכים להיות חדשים. הם משיגים גבהים חדשים של ההוויה. וזה היופי: כשאתה אוהב אותך כפי שאתה, אתה הופך להיות גוון חדש של הוויה. אדייק ואומר, אתה הופך להיות פשוט מי שאתה, מחובר למקור העוצמה שבך. אותה נקודה סינגולרית שממנה כל הווייתך מתחילה.



Comments


Featured Posts
Recent Posts
Archive
Search By Tags
Follow Us
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square
bottom of page