על פורושה, פרקריטי וגונות. במילים אחרות: יש אלוהים

 

רוב בני האדם, מחפשים את האושר, משהו שיעשה אותם מאושרים.  מאוד טבעי לרצות, לחשוק, לשאוף להיות מאושר, הרי שלפעמים האושר יבוא בדמות בגד נורא יפה ומהודר או בית מדוגם.

נתאהב ונאהב ונחפש את זה "שישלים" אותנו, נבנה קריירות מפוארות ונצבור טייטלים נחשקים, נעבוד בתפקידים חשובים ואז, אולי אז נהיה מאושרים.

 

ויש כאלה שיזכו בכל הקופה, גם מעמד, גם כסף וגם תהילה. עיין ערך ג'ימי הנדריקס עד איימי ווינהאוס, גם הם היו מאושרים, אבל לזמן מה. כטבעו של כל חומר, בין אם זה תהילה, כסף, מעמד או עונג, הוא מוגבל בזמן, הריגוש נגמר וכך גם "האושר", הולך ביחד איתו.

 

נדמה שאושר נמצא בדברים חיצוניים ושניתן לרכוש אותו, לכן מתבקש לחשוב שאילו האושר היה מצוי בדברים חיצוניים שניתן לרכוש, כך גם האושר, נמצא על המדף בסניף המכולת השכונתית.

את האושר אי אפשר לרכוש. קל וחומר, ככל שנאמין שאיכות האושר שלנו תלויה בדברים חיצוניים, כך יעלה ויגדל המחסור הפנימי.

 

קארל יאנג ניסח זאת חכם ואמר "מי שמביט החוצה, חולם. מי שמביט פנימה, מתעורר". המבט פנימה לא תמיד מאיר וקל. רבים מאיתנו לרוב נמנעים מלהביט פנימה אל הרגשות והמחשבות בכנות מוחלטת. הרצון לברוח ממה שקשה לנו בחיי היומיום, מה שלא נעים לנו ומה שחורג מסדר היום, הוא שכיח וטבעי. לא בכדי פתח פרנץ קפקא, אחד מגדולי הסופרים של המאה ה-20, ביצירתו הידועה "הגלגול" בפשטות מעוררת פליאה, לחשוף את סודותיו הכמוסים של האדם, "בוקר אחד, כשהקיץ סמסא מתוך חלומות טרופים, ראה את עצמו, והנה נהפך במיטתו לשרץ ענקי". 

 

לחיות בהכרה בהירה וצלולה ולהגיע לאני הגבוה שלנו (Higher self) הוא הינו מסע שניתן לדמות לקידוח עמוק באדמה. אם מפסיקים את הקידוח ברגע שמגיעים לשכבת סלע קשה, לעולם לא מגיעים למה שטמון מתחת לה. ולרוב האוצרות הגדולים גלומים בעומקים שהדרך אליהם מאתגרת. 

 

"פורושה"  ביוגה הוא ה SELF  שלנו. אני מדמה זאת לשמש פנימית, שתמיד מאירה, שתמיד נוכחת ובלתי משתנה, שמרגע שמכירים בה, לכל מפגש שלנו עם החיים, עם כל מה שהם מביאים, לרבות קשיים או שינויים יומיומיים כמו פרנסה, חיי משפחה, זוגיות ואפילו מחלה או מוות, יש מקום להיות. אותם שינויים יומיומיים, תופעות או נסיבות שנכפו עלינו או שיצרנו בעצמנו נקראים ביוגה "פרקריטי". אנו מרהיבים עוז מול כל הנסיבות ושומרים ללא מאמץ על אותו אור פנימי (פורושה), שהוא מעבר לגבולות החומר והזמן. מצב תודעתי נצחי מאושר. מקום שאין בו ניגודים, אין שמח ועצוב, אור וחושך, יום ולילה, אושר וסבל. ממש כמו אלוהים, האלוהים שבתוכנו. חסר צורה, זמן וחומר ומעל לכל.

 

פורושה (purusha) ופרקריטי (prakriti) משולבים זה בזה. אפשר להגיד בזהירות שהאחד אנרגיה והשני חומר ואילו המפגש בינהם יוצר חיים – את ריקוד הבריאה. הריקוד יכול להיות כל מה שניצור, והוא ייקבע על פי האיכויות שבתוך הנשמה שלנו. ביוגה, אותן איכויות נקראות "גונות".

 

במילים אחרות, אם בליבנו ונפשנו ישרור שמחה וטוהר (הגונה סאטוה) ונהיה מחוברים לאמת שבתוכנו, נזין את העולם שבחוץ בהתאם והוא יזין אותנו באותה איכות של שמחה וטוהר. אילו יהיה בנו אי שקט או פעלתנות יתר (הגונה ראג'אס), העולם ייראה לנו בטלטלה מתמדת, ואילו נחוש עייפות וכבדות (הגונה טאמאס), הכל ייראה מצומצם ואפל.

 

אין אחת מתקיימת ללא השנייה. שלושתן טובות, שלושתן חשובות, אך במידתיות מסוימת. הרי שלכל תהליך שבו אנו שופאים לאיזון (סאטווה), דרושה איכות של פעולה (ראג'אס), שבד"כ מגיע מתוך מקום מקורקע (טאמאס) שמבין. בתהליך היוגה אנו נעשים ערים לאיכויות האלו שבתוכנו, הופכים להיות מודעים למי שאנחנו, נעשים ערים למסע ונהיים הארכיטקטים של גורלנו ולא רק, עוברים מחיים של פחד לחיים של אהבה, חווים מטומרפוזה של התפתחות תודעתית משנה חיים. כל איכות רגשית ונפשית שמתחוללת יכולה להיות שער למשהו גדול יותר, מעיין נובע של תודעה זוהרת שמרווה את הקיום שלנו למקום טוב יותר ומלא חיים.

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

Featured Posts

חוק הדהרמה. מה זה? ואיך זה קשור להגשמה עצמית.

September 1, 2018

1/5
Please reload

Recent Posts
Please reload

Archive
Please reload

Search By Tags
Please reload

Follow Us
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square

Designed by Gil Zablodovsky