יש הרבה שיטות לתרגל יוגה. איזו שיטה מתאימה לך באופן אישי
יש לא מעט זרמים וסגנונות. חלקם דינאמיים, חלקם איטיים, חלקם מתמקדים יותר בנשימות, חלקם יותר בתנועות, חלקם בדגש יותר טיפולי וחלקם בדגש על שירה...כן שירה!
אז איך תדע איזו שיטה היא המתאימה לך ביותר?
ביקראם - אם אתה טיפוס שאוהב שיגרה ולהתאמן ביום באופן דינאמי כשעדיין חם אז בוודאי תתחבר לביקראם יוגה. השיטה מורכבת מסדרה קבועה של 26 תנוחות ושני תרגילי נשימה חזקים. לא זו בלבד, את הביקראם מתרגלים בחדר חם עם אדים בטמפרטורה של אלוהים יודע כמה מעלות. ממש חם. ואם חשבתם שפה זה הסתיים, אז תחשבו שוב - את כל הסדרה עושים פעמיים ולא רק פעם אחת. פעמיים!!
בסיום השיעור אתה יוצא בתחושה ששום דבר לא ינצח אותך, מבחינתך ללכת עכשיו על גחלים. אני באופן אישי הרגשתי כמו זינה הנסיכה הלוחמת שעשתה ביקור בגיהנום ושרדה. אחרי המקלחת במכון התענגתי על העור שלי שהרגיש חלק כמשי וחזרתי הביתה צוהלת ושמחה. אבל מאחר שאני לא טיפוס שאוהב שגרה יותר מידי והרגשתי שנותרו בי עוד שאלות על מהותה של היוגה? המשכתי הלאה לדבר הבא.
אשטנגה יוגה - שיטה שמתאימה לאלו שאוהבים שגרה סה"כ, מעדיפים לתרגל בתנאים יחסית נוחים, אך עדיין לשמור על קצב תרגול גבוה ולהזיע. השיטה נוסדה ע"י אגדת היוגה, פטאבי ג'ויס ועיקרה היא ייצור חום גוף ע"י מעבר לתנוחות באופן דינאמי, כאשר מתרחש כל הזמן סינכרון בין תנועה לנשימה. הסדרות הן קבועות ועולות בדרגת הקושי, כך שלפעמים התרגול עשוי להיות אותו דבר, אבל (!) הוא אף פעם לא משעמם וזאת משום שהמפגש עם עצמך שונה מתרגול לתרגול, מבחינה פיזית ומנטלית.
אני חובבת אשטנגה ידועה, גם את קורס המורים הראשון שלי עשיתי באשטנגה. היתרון בשיטה שניתן ממש לראות איך מתקדמים מפעם לפעם באותה סדרת תנוחות, ואיך מה שהיה נראה בלתי אפשרי, עם הזמן נפתח ומתאפשר והחוויה הזאת היא מרוממת נפש.
האטה יוגה - הלב, הבסיס הקלאסי שממנו התפתחו זרמים שונים של יוגה. כאן המתרגל זוכה לחוות את התנועה, הנשימה והמדיטציה. העיקרון המנחה הוא הכנת הגוף למדיטציה. המתרגלים בשיטה ימצאו את עצמם משתהים בתנוחה, שואפים ונושפים למשך זמן מה. קצב האימון הוא איטי ונעים. ההתקדמות היא זהירה ומוקפדת. האטה יוגה נפלאה לתרגול מתון ואיכותי לא פחות.
איינגר – בפעמים הראשונות שלי בתרגול איינגר, הרגשתי כמו חיילת בצבא הרוסי. המורים קפדניים ובלתי מתפשרים וממשיכים את דרכו של הגורו המופלא, מייסד השיטה, ב.ק,ס איינגר. המורה שהעבירה את השיעור זיהתה תוך פחות מדקה שיש לי אופי של מורדת. שאלה אותי בעיניים ספקניות "מה הניסיון שלך?" עניתי בהיסוס בעיניים מבוישות "קצת אשטנגה, קצת האטה, קצת מיזה וגם מיזה..." בהבנה, שעבורם כל ניסיון כמעט לא רלוונטי.
באיינגר אין מקום לחיפזון, לא ממהרים במעבר בין התנוחות. סימן ההיכר הוא דיוק! הדיוק זה דת! אם צריך ישימו לך עזרים, בלוקים, חבלים, כריות, ימשכו אותך מהקיר, כל מה שצריך על מנת שהתנוחה תהיה מושלמת, מותאמת ליכולות הפיזיות של המתרגל. השהייה בתנוחה ארוכה מאוד ולעיתים זה יכול להיראות משעמם, אבל לטווח הארוך זה משתלם. מצוין לאלה שסובלים ממגבלות פיזיות ופציעות ספורט ובכלל אלה שרוצים להגיע אל עומקה של תנוחה מבחינה אנטומית, פיזיולגית ופסיכולוגית. בלשונית "להאזין", יש פודקסט 2# בנושא איינגר.
ויניאסה - מספיק שאומרים את המילה ויניאסה ונוצר לי החשק לרקוד. כשם שיש מילים מסוימות שהצליל מתחקה אחר המשמעות, גם כאן בויניאסה המשמעות הפיזית מתחקה אחר השם שלה. משמעות המילה היא “arranging something in a special way" ולכן כל מורה נותן את האדפטציה שלו.
מדובר בריקוד של תנועות, שילוב של מספר שיטות, תרגול של רצף מסויים ללא חוקיות ספציפית מלבד העיקרון המנחה של סינכרון תנועה לנשימה בקצב של תרגול יחסית גבוה, דינאמי ומשחרר. התרגול יתאים במיוחד לאלו שחשקה נפשם בחופים חדשים, בניסיון עם הלא מוכר, אלו ששגרה משעממת אותם ותחושת האי ודאות לא מאיימת עליהם. אלו שדווקא ישמחו לזרום עם תרגול שהוא משתנה ולא קבוע בהתאם לאופי המורה.
קונדליני - הדגש בשיטה הוא לפרוץ מחסומים רגשיים. בהתנסותי הראשונה עם השיטה, מצאתי את עצמי עושה עם הראש תנועות של מעגלים ושרה צלילים ומנטרות שהיו זרות לי. לרגע הרגשתי בסדנת תיאטרון ולא ידעתי אם לצחוק או לבכות. הרגשתי מובכת. היום זה כבר אחרת, התבגרתי, אני מבינה את עומקה של החוויה. לצלילים וקול יש כוח רב, כשם שנואם יכול לרתק רק ע"י האופן שבו הוא מדבר, כך ההשפעה של קולות וצלילים על האדם. מתאים לאלה שחפצים בחוויה רוחנית עמוקה לצד תרגול פיזי עדין.
יין יוגה – יין ויאנג מכירים? אז אם היין זה האדמה, היאנג הוא השמיים, הירח אל מול השמש, האיטי לעומת המהיר. ביין לא ממהרים לשום מקום ולא עושים שום תנוחת עמידה, פשוט שוהים דקות ארוכות בלי לזוז באופן רפוי ומשוחרר בתנוחות ישיבה או שכיבה.
אני הגעתי ללמוד את השיטה כי הרגשתי שדי נמאס לי לרדוף אחרי ערכים טעונים ב"יאנג" כגון הצלחות, הישגיות, ריגושים וסיפוק צרכים, חלומות ושאיפות. חיפשתי פשוט לשהות, לעשות כמה שיותר - פחות, לקחת את הזמן, להיות בשקט, לאהוב את מה שיש. מתרגלים יופתעו לגלות ברמה האינטלקטואלית עד כמה קשה להרפות לתוך זה, עד כמה המוח שלנו מייצר סיבות ותירוצים לחדול לפני הזמן ולעבור לדבר הבא, העבודה ביין היא ללמוד לא להיות עבד של המחשבות שלנו. ברמה הפיזית השרירים משתחררים והפאשיה (רקמות חיבור) ביחד איתם.
אז איזו שיטה לבחור?
רבות הן השיטות והפוסט לא מכיל את כולן. חשוב להבין שאין נכון או לא נכון בשיטות ובצורות השונות של היוגה. הרעיון הוא לא להפוך את הגוף שלנו למרכז כל הפעילות שלנו וגם לא להימנע מכך לגמרי. המטרה, היא לשפר את האיכויות הפיזיות לצד איכויות נפשיות ומנטליות. כל מורה יעביר אתכם חוויה שונה, מה גם, שהאופן שבו אתם מגיעים לשיעור מבחינה תודעתית משפיע על החוויה שלכם - תשאלו את עצמכם -
האם אתם באים פתוחים או סגורים? בעלי דעות קדומות או בעלי כוונות לרכוש ידע חדש? יש שיטות שיעוררו בכן כל מיני התנגדויות ויש שיטות שיזרמו לכם כמו מים, רק עם התמדה לאורך זמן מתגלה סוד כוחה של היוגה. העיקר הוא הפתיחות וההתמדה.
"עתה, כאשר מחפש כן אל מורה נאור, בזמן הנכון ובמקום הנכון, עם גישה נכונה של הליכה בעקבותיו ועם רוח נכונה של חקירה, מתרחשת העברה של היוגה" (מתוך היוגה סוטארה של פטנג'לי, על פי פרשנותו של סוואמי ונקטאסאננדה)
