"בכיוון ההפוך היא תנועת הדרך"

כשעזבתי את העבודה באתר וואלה, לטובת הגשמת הייעוד שלי פחדתי פחד מוות ממה יהיה. מה אם לא יאהבו אותי,

מה אם לא אצליח להתקיים מזה, מה אם אכשל?

אמרתי לעצמי ״שני, תנשמי ותתמסרי, יהיה בסדר״

כשאני ואב בתי החלטנו לסיים את היחסים והייתי צריכה להתמודד עם גידול ילדה לבד, לגור לבד, לישון לבד, להתמודד כלכלית לבד,

שוב הפחד בא לבקר.

מה אם אכשל? מה אם לא אצליח?

אמרתי לעצמי ״שני, תנשמי ותתמסרי, יהיה בסדר!״


כשהחלה הקורונה ותלמידים לאט לאט הפסיקו לבוא אל חלל הסטודיו הישן, עם הקירות הלבנים ונורות הלד הבוהקים, הפחד שוב בא לבקר, אבל הפעם זה היה כבר אחרת. שיחות מוטיבציה לעצמי ״שני, תנשמי ותתמסרי, יהיה בסדר״ פחות עבדו עבורי. הפעם, מפלצת בדמות חיידק השתלטה על העולם וזה כבר לא היה ממש תלוי בי.

בשלב הזה נכנעתי. שנים שהתמודדתי עם פחדים וחששות, שאני כן או לא מסוגלת להיות בהוראה, שאני כן או לא מסוגלת להיות עצמאית, ואיכשהו עם המון אמונה ודרישטי (פוקוס ביוגית) צלחתי את הקולות והרעשים

אבל קורונה?? קורונה גדול עלי. זה כבר לא בשליטתי. נכנעתי. הרמתי ידיים. ואקום. חור שחור.. דרך ללא מוצא. ככה הרגשת. התגלגלתי במיטה, שמאל ימין ואלכסון. התבוננתי בסופיה שלי שהיא המנוע של הכל, התבוננתי בלב המאוכזב שלי. עד שהחיים והכוכבים החלו להסתדר, איכשהו בגלל עטלף, הם הולכים להתחרבש.


אבל הלב דיבר, לא יכולתי לחמוק ממנו, אז האזנתי לו. האזנתי לכמיהה שלי לעזור, לעורר, לגעת, להאיר את דרך היוגה הקסומה, ככה, פנים אל מול פנים, במגע ולא ממסכים דרך פיקסלים מרצדים. אז סימנתי לעצמי חלום קטן ואמרתי לאדם המפוחד שבי

שאני חייבת להמשיך את התנועה. ליצור מקום התכנסות, מרחב שהוא בטוח לאנשים, שהשפה של הטבע מדברת אליהם. חייבת לזמן את השפע, מתוך ידיעה ברורה שיש בי שפע לתת.


חבר התקשר וסיפר על חבר שעוזב בית עם גינת פיות קסומה.

שטח רחב מלא בעצי פרי ודשא. ראיתי והוקסמתי. באותו רגע לקחתי החלטה.

החלטה מלווה בתחושות בטן מעורבות. של להיטות לצד חרדות.

התקשרתי לעץ ועצה, הזמנתי עצים בלי עצה, ובניתי את השאלא שלי

מתחת לעץ הקקאו, בסמוך לעץ הפומלות והשסק.

יש משפט באלכימאי שאומר כשאתה רוצה משהו, היקום כולו נחלץ לעזרתך כדי שתגשים את המשאלה שלך.אז ההוא בדיוק התקשר והאומץ שבי התעורר בשעה הנכונה והכוכבים הסתדרו. ועכשיו, 5 לאוקטובר 2021 ואני חוגגת שנה לעסק שלי, שנה שבה הגיעו תלמידים כל יום לשאלא וחוו איתי את היוגה, שנה שבה הובלתי 10 ריטריטים, שנה שבה גם נפצעתי .

כן גם את זה אני חוגגת כי כל דבר מלמד אותנו, מדייק אותנו ומזקק את מי שאנחנו.


והדרך תמיד תמשיך ותתגלה. ויהיו בה מפלצות אין סוף שיבואו לבקר.אבל אני רוצה לחגוג את העובדה שהצלחתי להתמודד השנה עם השד הכי גדול שלי. הפחד מ…


פעם בכמה זמן הפחד יבוא לבקר אותך.

זה יקרה ברגע של פקפוק עצמי.

זה לא אישי.

הוא עושה את הסיבוב הזה אצל כולם.

תהיה נחמד.

תציע לו לשתות.

אל תמהר להיפטר ממנו.

הוא בא עם מתנות.

אחרי כמה זמן תתנצל, תגיד שאתה עסוק

ותראה לבן זונה את הדלת החוצה.

בנימוס, כן?

אנחנו אנשים מתורבתים.

(שאול נפתלי)



Featured Posts
Recent Posts
Archive
Search By Tags
Follow Us
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square